הגדר המסמרים הילד והחטא
ישנו סיפור ידוע שאני מבקש לחלוק אתכם.
היו היה ילד קטן שבאופיו היה כעסן ורתחני.
אביו שהבין שהאופי של הילד יזיק לו בחיים, גמר בליבו לעשות מעשה וכן עשה.
נתן האבא לילד, שק מלא מסמרים ופטיש, ואמר לו: "כל פעם שיש לך התפרצות זעם, אתה חייב לתקוע מסמר אחד בגדר שמקיף את הבית".
כבר ביום הראשון, נאלץ הילד לתקוע 37 מסמרים בגדר, אך במהלך השבועות הבאים ועם חלוף הזמן, למד הילד לשלוט בעצמו ולכבוש את כעסיו וכך הלך ופחת מספר המסמרים שנאלץ לתקוע בגדר עד שלבסוף הגיע היום והילד לא נזקק לתקוע אף מסמר בגדר.
הילד סיפר לאביו בשמחה שכבר לא נזקק לתקוע מסמרים בגדר. עכשיו, אמר לו אביו, "כל פעם שעובר יום מבלי אתה כועס ומתפרץ, תשלוף מסמר אחד מן הגדר".
חלפו להם הימים עד שלבסוף הגיע הילד לאביו ואמר לו שכבר "אין מסמרים לשלוף".
האבא, לקח את בנו החוצה אל הגדר, ואמר לו "כל הכבוד בני על שלמדת לשלוט על כעסיך אבל הסתכל נא על החורים שבגד, הגדר כבר לא תהיה לעולם כמו שהיא הייתה בהתחלה. כשאתה אומר דברים מתוך כעס, הם משאירים צלקת בדיוק כמו החור שבגדר. אתה יכול לתקוע סכין בגבו של אדם ולמשוך אותה החוצה חזרה, אבל לא משנה כמה פעמים תתנצל הפצע עדיין יישאר שם".
זו השקפת עולם שמבטא את רגשותיהם של רוב בני אדם.
היהדות מבקשת מאתנו, שלב גבוה מזה. אנו נדרשים להיצמד למידותיו של ה` שהוא רחום וחנון, דהיינו, סולח וגם מעביר על מידותיו, שוכח את חטאינו כי אם לא כן, כיצד היינו יכולים אנו לזכות בכפרת עוונותינו הרבים?
אנו בני אדם ולא מלאכים, לנו קשה לסלוח אבל עדיין אנו נדרשים לנהוג כפי שלימדוני חז"ל בפרקי אבות: "קשה לכעוס וקל לסלוח".
לא רק על כעסים הדברים נכונים כי עם גם לגבי כל מעשינו בחיים.
לא פעם, אנו פועלים בפזיזות מבלי לחשוב על התוצאות העתידיות ואחר כך גם אם הצלחנו לתקן את הנעשה, עדיין אנו נדרשים להתמודד עם הצלקות שהשארנו מאחורינו.
סוף מעשה במחשה תחילה